הייתי צריכה לשקר שאני בתולה כי אחרת הייתי נחשבת בעיניו לזונה.. אמא שלו היתה שותפה לאלימות הרגשית שלו. היא היתה שפוטה שלו, והיא חיזקה את כל המסרים שלו. "כשהוא נתן לי בעיטה, נפל לי אסימון עמדתי בסלון ונשאתי שבועה: פה זה נעצר. זה לא עובר לילדים שלי."" היום אני חיה חיים חדשים, קרוב לטבע, לומדת מוזיקה ואמנות, ומרפאה את עצמי מתוך קשיבות, נאמנות עצמית וכוחות חיים."

"מה שעורר אותי היה כששמתי לב שהילד מתחיל להתנהג אליי כמו האבא, משפיל ומקלל.. הוא והילדים עשו יד אחת, ועשו עליי חרם. הם הלכו למסעדות ובילויים ואני נשארתי לבד. הוא הצליח להסיט את הילדים נגדי".

לרגל יום הנישואין השלישי נסענו לחופשה, ובאותו זמן היינו אסורים זה על זו מבחינה הלכתית. עם זאת, הייתה שם כפייה מינית ואלימות מינית שהתמשכה כל הלילה.“מעולם לא ידעתי שמותר לי לומר אם אני רוצה או לא רוצה. מעולם לא הייתה לזה לגיטימציה. מבחינתו הייתי כלי לסיפוק הצרכים שלו. בפעם הראשונה בחיי, אחרי שיצאתי, קיבלתי את האפשרות להרגיש חיה – כשבחרתי לצאת, בחרתי לחיות.”

חברה אמרה לי: "את כמו כלב עם רצועה, הוא הולך אחריך לכל מקום... את כלואה". הוא היה צמוד אליי 24/7 במעקבים, הייתה חשדנות מתמדת וחוסר אמון ברמה פרנואידית. הוא היה בא איתי לראיונות עבודה, לקח והחזיר אותי לעבודה. הייתי אמורה לספק אותי בכל עת רצון שלו. כשלקחתי את חמשת הארגזים שלי ויצאתי משם, הרגע הזה – זה הרגע הכי מחזק בחיים שלי. היום אני אישה חופשייה, לעולם לא אהיה נשלטת, ואני יודעת שאני ראויה להיות נאהבת.”

“השבי הפיזי והפסיכולוגי הפך לשליטה קיצונית: הוא מנע ממני גישה לאוכל, כלא אותי בבית, החרים את מפתחות הרכב, ואם לא ירדתי במשקל – העניש אותי ושבר חפצים יקרים. הוא לא פגע בי באלימות פיזית ישירה, אבל השתמש בכל דרך אפשרית כדי לשלוט בי..”היום אני לומדת מחדש לאהוב את עצמי, להכיר בערך שלי ולחיות חיים מאושרים.”

התרגלתי למציאות שבה אני צריכה להרגיע אותו בכל פעם שהתעצבן – והדרך לעשות זאת הייתה דרך המיטה. לא משנה כמה השתדלתי, תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טובה. הוא היה מספר לחברים ולסביבה שאני לא 'נותנת', בז לי מול אנשים בהקשר מיני.