על ההיכרות

אני מגיעה מרקע חרדי. התחתנו בשידוך דיי מהר, לא הכרתי אותו כמעט, ועברתי מבית ההורים ישר לגור איתו מהיום למחר. עברנו לגור ליד בית הוריו, במקום מנותק ומרוחק ממשפחתי, איבדתי את כל מה שהכרתי קודם. כל מה שהיה לי זה המשפחה שלו. האבא שלו שלט בנו כלכלית, הוא היה בעל המאה ובעל הדעה.

רקע על הקשר הזוגי

לאחר מספר שנים של נישואין, הוא הוצב בשירות בעיר מרוחקת. מאוד חששתי אך לא היה מקום למה שהרגשתי, ונאלצתי לעבור בניגוד לרצוני. הוא מצא שם שטח באיזה יישוב נידח מרוחק והודיע לי שקונים שם דירה. לא הייתה לי שום אמירה בעניין מבחינתו. חיינו ביחידה של 40 מטר עם שתי בנות. זה היה סיוט, לא היה לאן לברוח. באותה תקופה עברתי תאונת דרכים קשה, התאשפזתי, ובמשך שלושה חודשים לא יכולתי לקום מהמיטה. הוא כעס עליי לאורך כל האשפוז, והתחיל להתמכר לכדורים נגד כאבים שאני לקחתי וסימם את עצמו. בשלב הבא הוא החליט שהוא מתפטר מהעבודה ופותח עסק. הוא לא ניהל אותו נכון, והתרסקנו כלכלית. נכנסנו לחובות אדירים ונאלצנו למכור את הבית.

סימנים מקדימים

שליטה ובידוד חברתי

יום אחד הלכתי לחברה והוא ביקש תמונה לראות שאני אצלה, והחברה לא הסכימה להצטלם. היא אמרה לי שזה לא נורמלי. הוא התקשר והתחיל לצרוח עליי למה אני לא שולחת תמונה. הבנתי ברגע הזה שאני נמצאת בקשר לא בריא. פעם הלכנו למסיבה עם חברים, והחברה שלי אמרה לי שאני נראית כמו כלב עם רצועה. היא אמרה לי: "הוא הולך אחריך לכל מקום… את כלואה". וזה תיאר בדיוק את מה שאני מרגישה.

איך האלימות התבטאה בקשר

אלימות רגשית והשפלה

לאורך כל הדרך היו התנהגויות ואמירות מקטינות, הייתה השפלה וזלזול בי ובכל דרך שאפשר להעלות על הדעת. הוא השתמש בעונשי שתיקה של שבועות והיה מתעלם ממני כאילו אני אוויר.

מעקבים ושליטה

הוא היה צמוד אליי 24/7 במעקבים, הייתה חשדנות מתמדת וחוסר אמון ברמה פרנואידית. הייתי תלויה בו בכל דבר – הוא היה בא איתי לראיונות עבודה, הוא זה שלקח אותי לעבודה, והחזיר אותי מהעבודה. הייתי צריכה אישור שלו לכל דבר ועניין.

אלימות מינית

הייתי אמורה לספק אותי בכל עת רצון שלו. כשהוא היה קורא לי לחדר הייתי חייבת להתייצב. לפעמים מצאתי את עצמי בבוקר אחרי אינוס.

מניפולציות רגשיות איומים והפחדה

היו כל הזמן צעקות ומתח, זה היה נפיץ, תמידי, היו התקפי זעם והתפרצויות בלתי נשלטות ולא  צפויות. כשהחלטתי לעזוב הוא איים בהתאבדות אם אני אעזוב אותו וכתב מכתבי התאבדות לילדים.

נקודת המפנה שהובילה להתפכחות

אחרי הסגר הראשון של הקורונה, זה היה כמו סיר לחץ להיות איתו בבית. יום אחד הוא התחיל לארוז מזוודות ליד הילדים ואיים שהוא עוזב. אחר כך הוא התהפך, כתב מכתב והציע שזו ההזדמנות האחרונה שלי לקפוץ על הרכבת ולהיות איתו בתנאים שלו, כי אחרת אצטרך להסביר לילדים שלי למה אבא התאבד. הוא ביקש שנעשה סיור בכל הנקודות שהיינו בהן במהלך הקשר, כדי שנזכור משהו טוב, ובמהלך הסיור, הוא הגיש לי טבעת והציע נישואין מחדש. בסוף הסיבוב הוא לקח אותי לכותל והתחיל לבכות ולצרוח "אל תעזבי אותי". כשהגענו הביתה החזרתי לו את הטבעת ואמרתי לו שאני לא מוכנה להישאר. הלכנו לטיפול זוגי ושם הסברתי למטפלת שזה מת. המטפלת נתנה לי גיבוי וזה נתן לי המון כוח ואמרתי לו שאנחנו מתגרשים.

על תהליך היציאה

כשלקחתי את חמשת הארגזים שלי ויצאתי משם, הרגע הזה – זה הרגע הכי מחזק בחיים שלי. החלטתי שאף אחד לא ישלוט עליי יותר בשום דבר בחיים. לא בכוח, ולא במוח.

מה את מבינה היום בדיעבד

לא פשוט לי להאמין היום שאני עברתי את כל זה. למדתי שאני חזקה, ואם הצלחתי את זה, אצליח כל דבר שאני ארצה.

מה צמח בך בעקבות תהליך היציאה

אני היום אישה חופשייה, ואני יודעת שלא מגיע לי לסבול, ושאני ראויה להיות נאהבת. אני נמצאת היום בזוגיות בריאה, אנחנו כבר שנתיים יחד, עברנו לגור יחד לפני חצי שנה. הוא אדם מיוחד, שרואה אותי באמת ומקבל אותי כמו שאני באהבה, ומאוד מסתדר עם הילדים שלי.

מסר שתרצי להעביר לאחרות

אם את שם, אל תחכי לכל כך הרבה נורות אדומות. יש בחוץ אנשים טובים שיכולים להיות שם בשבילך. לכל אחת יש את המישהו הזה שרואה אותה, ויעזור לך להבין שזה לא חייב להיות ככה.

ואם את זו שעומדת מהצד, ורואה מישהי שהמבט שלה עצוב או כבוי, ואת מרגישה עליה שהיא חרדה, או במצוקה – היא צריכה לדעת ששמת לב, ושאת שם בשבילה. אל תתעלמי מזה.