על ההיכרות

הכרנו במסיבה, הוא התחיל איתי, הוא היה ביישן וחסר ביטחון.. ואני דווקא התעניינתי יותר בחבר שלו, שאיתו הוא בא למסיבה, אבל החמיא לי שהוא התעניין בי והתחיל איתי, והתפשרתי. הייתי בת 19, זה היה החבר הראשון שלי, באתי מבית עם אמא נרקסיסטית שהתנהגה אליי כל החיים בשתלטנות ואלימות רגשית ומצאתי בו הזדמנות לצאת מהבית וממערכת היחסים החונקת עם אמא שלי. בהתחלה היה חיזור ענקי ולאב בומינג, הוא תמך בי וקיבל אותי כמו שאני.

רקע על הקשר הזוגי

הוא אף פעם לא הביע אהבה בצורה מילולית או בחום. מבחינתו סקס זה היה הדרך היחידה להבעת אהבה. אחרי החתונה משהו השתנה בקשר והוא נתן לי להרגיש מוקטנת, מוחלשת, פגומה.
הוא שמר על פרופיל נמוך ומבחוץ לא ידעו כלום, היה נראה לכולם שאנחנו זוג נפלא.
בגיל 22 הבאתי לעולם את הבן הבכור, זה נעשה בכפייה, לא הייתי מוכנה או בשלה לזה, אבל גם לא יכולתי לסרב לו. סבלתי מדיכאון אחרי הלידה, ולמעשה גידלתי אותו לבד, בלי שום תמיכה ועזרה ממנו. לא שמתי לב שמשהו לא תקין, שיכנעתי את עצמי שזה נורמלי, התביישתי שהמשפחה שלי תראה את המציאות.

סימנים מקדימים

אחרי הלידה הראשונה כשיצאתי מבית החולים רציתי להתארח קצת אצל אמא שלי שתעזור לי בימים הראשונים עם התינוק, והוא סירב להצטרף ונסעתי אליה בלעדיו. הרגשתי כל כך לבד. כך זה התחיל, וכך זה נמשך, הייתי צריכה לטפל בתינוק לבד לגמרי, הוא לא הושיט יד לעזרה, הוא לא קם בלילה, ולא לקח חלק בשום דבר, עשיתי הכל בעצמי.
כשחזרתי לעבודה אחרי חופשת הילדה, אני הייתי נוסעת באוטובוסים לעבודה והוא נסע עם הרכב.
אחרי 3 שנים שנים נולד הילד השני, הוא לא היה מעורב בכלום, עוד משלב ההריון.
היו לילד בעיות רגשיות והתפתחותיות, אני ניהלתי את כל העניינים והגרוש לא לקח שום חלק בטיפול, ואף לא הביע עניין.

איך האלימות התבטאה בקשר

הקטנה וההשפלה המתמשכת
הייתה כל הזמן הקטנה, רמיסה של הערך והכבוד העצמי, הוא היה משפיל, מנסה לגרום לי להרגיש שני לא שווה כלום. כלב לא היה אוכל את האוכל שלי, אמר שאני חולת נפש, והיה מוצא בכל דבר שעשיתי פגם.

הזנחה רגשית והימנעות מהתמחות בצרכים שלי
הוא לא היה שותף לשום דבר בגידול הילדים כשהם היו קטנים, ולא הייתה שום התייחסות לצרכים שלי ולרצונות שלי, הכל היה תחת שליטה שלו ונעשה כרצונו. למעשה עבדתי כל הזמן בריצוי אבל הוא אף פעם לא היה מרוצה.

בידוד חברתי ורגשי
הוא ניסה למדר אותי ולהרחיק אותי מהמשפחה שלי, הוא כמעט ולא הסכים שנתארח שם בחגים ובשבתות, היינו הולכים בעיקר למשפחה שלו, ולמשפחה שלי, רק כשזה היה עובר אישור שלו. כל דבר היה צריך לעבור דרכו, הכל הוא היה צריך לאשר, בדגש על העניינים הכספיים. הייתי צריכה לקבל ממנו אישור על כל הוצאה והייתה המון ביקורת על כל הוצאה.

שליטה בכספים והגבלות על פעילות אישית
הוא לא הסכים שאלך לטיפול, להעשרה או לכל דבר אחר, כי זה לא לגיטימי להוציא עליי כסף. הוא זה ששלט על כל הוצאה בבית, לא היתה לי שום אמירה בעניין, ולא נתן לי להיות מעורבת בנושא.

נקודת המפנה שהובילה להתפכחות

העיניים נפקחו לי באיחור
שמתי לב שהילד מתחיל להתנהג אליי כמו האבא, זה מה שעורר אותי.
הילד התחיל להשפיל אותי ולנסות לשלוט בי.
הודעתי לו שאני מתחילה טיפול כי הבנתי שמה שקורה במשפחה לא תקין, ובטיפול, התחלתי להבין איפה אני חיה, שאני נתונה למרותו ושליטתו, ושהילדים סופגים ומפנימים את המודל הזה. החלטתי להפסיק לרצות אותו, וכחלק מזה, הפסקתי לספק את צרכיו המיניים בכל פעם שהיה רוצה. כתוצאה מכך הוא התחיל לאיים שהוא יוצא לקבל סיפוק בחוץ.
במקביל התייעצתי בקבוצת נשים והתחלתי להבין שמדובר בתופעה מוכרת, והלכתי לקבל הדרכה ממלווה שעוסקת בתחום. היה בתהליך רגע של התפכחות שבו הבנתי שאני לא מוכנה יותר להישאר.

על תהליך היציאה

אצלי ההסלמה באלימות החלה כשהחלטתי לצאת.
הלכתי לרווחה כדי להתייעץ עם עו"סית מה לעשות, והוא עקב אחרי לשם, והסיק מכך שאני מתכננת פרידה, החל מנקודה זו הוא הפך אותי לאויבת שלו, הוא חשף אותי מול ההורים שלי ומול הילדים. הוא סיפר לילדים שאני גנבתי ממנו כסף ומאותו רגע הילדים הפסיקו לדבר איתי.
הוא שם מצלמות באוטו וברכב שלי, וידע בדיוק איפה אני נמצאת בכל רגע. הוא שם מעקב אחרי הטלפון וראה את כל ההודעות, והשתמש בזה נגדי. זה הרגיש כמו אונס. לא נשארה לי פינה אישית בחיים, הוא השתמש בהכל נגדי. הילדים איימו עליי שאם לא אתן לו כסף אז הם ינתקו איתי קשר ואשאר לבד בעולם. הוא והילדים עשו יד אחת, ועשו עליי חרם. הם הלכו למסעדות ובילויים ואני נשארתי לבד. הוא הצליח להסיט את הילדים נגדי, הם לא מדברים איתי כבר מעל שנה. אני כל הזמן ממשיכה לשלוח מסרים של קשר ואהבה לילדים, אבל הם לא מגיבים אליי.

מה את מבינה היום בדיעבד

לא לחכות. כשאת מרגישה שמשהו לא בסדר, תחפשי עזרה כדי לצאת מזה. תשתפי אנשים קרובים אל תישארי עם זה לבד. פרספקטיבה של מישהו אחר פותח את העיניים.

מה צמח בך בעקבות תהליך היציאה

הבנתי שאני מסוגלת לעשות הכל לבד, קניתי דירה, ואני מרגישה שאני מאוד חזקה. ויש לי את עצמי. אני מעשירה את עצמי, לומדת, מתכננת הסבה מקצועית וממלאה את חיי באנשים תומכים.

מסר שתרצי להעביר לאחרות

לא לחכות. כשאת מרגישה שמשהו לא בסדר, תחפשי עזרה כדי לצאת מזה. תשתפי אנשים קרובים אל תישארי עם זה לבד. פרספקטיבה של מישהו אחר פותח את העיניים.

המלצה למי שמקשיב ועומד לצד אישה יוצאת:

תקבלו את הדברים כאמת, לא לשפוט או לערער על מה שהיא אומרת ומרגישה, תתנו לה להרגיש שהיא לא לבד, תתנו לה הכרה ואישור.