על ההיכרות:

הכרתי אותו דרך אמא שלו בתקופה שבה ניסיתי לצאת בשאלה, הוא היה בתהליך חזרה בתשובה. השידוך פחות התאים לי בגלל הפערים בנושא הדתי, אבל בכל זאת נפגשנו והיה חיבור מטורף. דיברנו כל הלילה. הייתי בודדה וחסרה מקום של בית, ברחתי מבית אלים וחרדי, המשפחה התנכרה אלי כשעזבתי את הדת ועברתי חוויות קשות ומטלטלות בחוץ. החיבור איתו ישב על כל זה.
הוא גרם לי להרגיש ערכית ומיוחדת, נתן לי להרגיש שאני היחידה בעולם שיכולה להבין את העומקים שלו. זה התחבר למקום שלי שאני חיפשתי מישהו להרגיש משמעותית עבורו. המקום הרוחני שהוא הביא הרגיש לי כמו בית בטוח לברוח אליו מתוך המציאות המטורפת שגיליתי בחוץ. הייתי בת 21 והוא היה גדול ממני ב-4 שנים. חשבתי שמצאתי מקום מבטחים אצלו.

רקע על הקשר הזוגי:

אחרי כמה חודשים שבהם נפגשנו לשבתות, הוא הודיע לי בשיחה שהוא החליט שאנחנו מתחתנים או שלא מדברים יותר. בגלל שהייתי בדרכי החוצה מהעולם החרדי, לא התאים לי להתחתן. פעם ראשונה בחיים שלי שפתאום היה לי את עצמי, ולא רציתי לאבד את זה, אז אמרתי לו שלא מדברים יותר. אחרי שבוע הגעתי אליו שיכורה כלוט, כי הרגשתי אבודה. משהו בו, בנוכחות שלו, בקול שלו, בבגרות שלו, גרם לי להרגיש ביטחון בעולם. הצעתי לו נישואין, וחזרתי בי, כי רציתי שהוא יציע לי, וזו היתה הפעם הראשונה שזיהיתי אצלו את המקום הקר והמנוכר.

סימנים מקדימים:

בתחילת הקשר היו סימנים שלא שמתי לב אליהם, למשל, הוא התבייש ללכת איתי ברחוב כי החולצה שלי לא היתה מספיק צנועה בעיניו. היה צורך בהסברים והצדקות על כל דבר, לנתק קשרים עם חברים, לספר סיפורים והסברים על קשרים שהיו לי לפניו. הייתי צריכה לשקר שאני בתולה כי אחרת הייתי נחשבת בעיניו לזונה. כשסיפרתי לו על אונס שעברתי, מבחינתו זו היתה אשמתי, הוא טען שרציתי את זה ובעצם אני זונה.

איך האלימות התבטאה בקשר:

אלימות כלכלית:

היתה אלימות כלכלית. הוא הקציב לי כמות טבק לסיגריות שלי, זה עיצבן אותי אבל לא הבנתי שזו שליטה אלימה. הוא הרחיק אותי מהאנשים שהכי קרובים אליי. לקח סיפורים שסיפרתי לו והשתמש בהם כנגדי וזה כדי להראות לי שכל מה שאני צריכה בעולם זה אותו ושלאחרים לא אכפת ממני.

אלימות רגשית:

אמא שלו היתה שותפה לאלימות שלו. היא היתה שפוטה שלו, והיא חיזקה את כל המסרים שלו. הוא פיתח קשרים עם משפחתו ועם אחרים כדי להשפיע עליי ולהגביל את היכולת שלי לפתח קשרים עצמיים.

אלימות מינית:

היתה גם אלימות מינית. הייתי כמהה לייחס ואהבה והוא היה מתייחס אליי רק דרך המיניות. הייתי זכאית לייחס רק במיטה, אבל היחס היה משפיל. היתה שטיפת מוח שהמיניות שלי והנשיות שלי, עצם הנשיות, היא חטא, היא ביטוי של לילית, מלכת השדים, ואני בעצם מחטיאה אותו בזה שאני מפתה אותו. מצד שני, הוא היה מתייחס אליי אך ורק במיטה. הפגיעה המינית הגיעה גם למקום הכי פגיע שלי, לאימהות. הוא היה שוכב איתי תוך כדי הנקה, כי זה היה מפתה אותו.

נקודת המפנה שהובילה להתפכחות:

היתה לי אפס מודעות למה זה קשר בריא. מה שראיתי בבית ההורים היה קשוח, וזה מה שידעתי על קשרים. הבת שלי נפגעה מינית על ידי מישהו במשפחה וזה היה מטלטל ביותר. הבועה שהייתי בה התפוצצה, והייתי צריכה להגן על הבת שלי, והתחלתי להתעורר ולהבין איפה אני נמצאת ואיפה ההורים שלי. ביליתי לילות שלמים בקריאה של חומרים על אלימות במשפחה ופגיעות מיניות. ההתעוררות שלי הובילה להסלמה, וזה גרם לאלימות שעד אז היתה יותר מרומזת, להפוך לאלימות פיזית.
הפעם הראשונה שהתעוררה לי נורה אדומה היתה כשהוא נתן לי בעיטה.
כבר הייתי עם שני ילדים. זאת היתה בעיטה בטוסיק ויותר מכואב זה היה פשוט משפיל.
כשהוא נתן לי בעיטה, נפל לי אסימון מטורף, שקשור לכל הדברים שקרו לפני כן, שהקטנתי אותם, ופתאום ראיתי כל מה שהיה קודם בבת אחת בבהירות, הכל קיבל שם, הכל התברר. עמדתי בסלון ונשאתי שבועה, אמרתי לעצמי: "פה זה נעצר, זה לא עובר לילדים שלי".
הבנתי שזה בידיים שלי, שזאת האחריות שלי, ושאני הולכת להילחם על לבנות חיים אחרים.

על תהליך היציאה:

אחרי הבעיטה הבנתי שאני עוברת אלימות, ולקח לי 7 שנים מאותו רגע שהבנתי שאני צריכה לצאת עד שיצאתי. זאת לא פעולה פיזית, זו תנועת נפש עצומה שהייתי צריכה לעשות כדי לצאת מהמקום הזה כי הייתי במקום מאוד חלש ותלותי.
ברחתי כמה פעמים מהבית וחזרתי, תנועת הנפש שלי היתה עדיין תלותית וחשבתי שאני חלשה ולא יכולה בלעדיו ושוב ושוב חזרתי אליו. הוא איים לנתק קשר עם הילדים אם אני רוצה להתגרש, והיה מאוד קשה לשרוד רגשית את תחושת הפחד והחרדה להישאר תלושה, לבד, ללא אב בתמונה.

מה את מבינה על עצמך היום בדיעבד:

כשעזבתי אותו פירקתי את הבניין, הייתי חייבת לפרק את היסודות הרקובים כדי לבנות משהו בריא חדש. כי אפשר גם אחרת, לבנות יסודות חדשים ובריאים.

מה צמח בך בעקבות תהליך היציאה:

אני גרה במקום ירוק, קרוב לטבע, זה אחד המרפאים הכי גדולים שיש. הלכתי ללמוד מוזיקה ואמנות, עובדת בתחום החינוך (סייעת בחינוך מיוחד), למדתי לרפא את עצמי מתוך קשיבות, רגישות, נאמנות עצמית, כוחות חיים, כוחות חזון ואמונה.

מסר שתרצי להעביר לאחרות:

הריפוי מבפנים מהדהד החוצה, תדעי שזה אפשרי. תמצאי את הדבר הכי קטן שאת יכולה לתת לעצמך בצורה יומיומית, כמו טקס בוקר קטן שאת עושה רק בשביל עצמך ותני לזה להדהד ולהתרחב בתוכך וממך החוצה.