על ההיכרות

הכרנו כילדים, גדלנו באותה שכונה, התחלנו לצאת כשהייתי בת 17. היינו חוזרים יחד באוטובוס, וככה התחיל הקשר. בהתחלה כשיצאנו לדייטים, תמיד בנסיעה כל הרמזורים היו אדומים, והיינו צוחקים על זה, זו הייתה הבדיחה שלנו. היום זה כבר לא מצחיק אותי.

רקע על הקשר הזוגי

מההתחלה הוא היה מאוד משקיע וקשוב. כל דבר שרציתי – הוא הלך והביא לי בצורה הטובה ביותר, מעבר למה שיכולתי לרצות. הוא היה עושה מאמצים אדירים בקשר: היה נוסע איתי עד הבסיס למרות שזה היה בכיוון ההפוך מהבסיס שלו. הוא הכין לי ארוחות, הרגשתי עטופה ומוגנת. הוא כיוון את עצמו לעשות אותי מאושרת ולענות על הצרכים שלי.

סימנים מקדימים

בתחילת הקשר לא היו שום סימנים. אחרי הלידה השנייה, כשהבכור היה בן שנתיים, אחרי תשע שנות נישואין, היה משבר גדול. היו לו הפסדים כספיים עצומים מהשקעות לא נכונות בבורסה, והגענו לבור כלכלי. הבנתי שהוא היה עסוק באופן התמכרותי בהשקעות, והוא התחיל למדר אותי ולמנוע ממני גישה לכל מה שקשור בנושא הכלכלי. באותו זמן לא עבדתי והייתי בחופשת לידה, והוא היה המפרנס היחיד, וזה היה נראה לי הגיוני שרק הוא יתעסק בכסף. הוא היה אחראי על כל מה שקורה בנושא הכלכלי בבית, ולא איפשר לי להתעניין ולשאול שאלות. כל הזמן אמר לי שבגלל שאני לא עובדת – אין לי מושג בנושא.

איך האלימות התבטאה בקשר

• שליטה: הוא היה אומר לי מה ללבוש, בוחר לי את הבגדים – תמיד קצרים וצמודים. הייתי צריכה להיות מאוד מתוחזקת ובכושר לשביעות רצונו. הייתי צריכה להיות אובייקט מיני.
• גזלייט תמידי: כל הזמן הרגשתי בלבול וערפול. כל דבר שקרה הוא הכחיש והאשים אותי, וגרם לי לחשוב שאני מדמיינת, משוגעת. האמנתי לו ולא לעצמי.
• מיניות מתוך שליטה וריצוי: אם לא רציתי לקיים יחסים – המחירים היו כבדים. הוא היה שותק ימים, לא מתפקד, מונע ממני דברים שרציתי שנעשה יחד, כמו מפגשים משפחתיים.
• שקרים וגניבות: הוא היה שקרן פתולוגי, גנב ממני ומהילדים. גנב לילדים את דמי הכיס, גנב לי כרטיס אשראי ולקח על חשבוני הלוואות. כשהתעמתתי איתו – הוא האשים אותי. התחלתי לעבוד כמורה פרטית, והוא היה גונב לי את הכסף שהרווחתי, העלים אותו ונתן לזה הצדקות. ההסבר שלו היה שלא חסר לי כלום, ולכן אין לי זכות לומר דבר.
• התמכרויות ובגידות: הוא בזבז הכל על קניות. גיליתי שיש לו חשבון פרימיום באתר של נערות ליווי. כשהתעמתתי איתו, הוא האשים אותי שאני לא מספקת אותו מספיק.
• דיכאון וסחיטה רגשית: בתקופות של דיכאון הוא היה שוכב על הספה בחשיכה, ואי אפשר היה לנשום בבית. הוא היה שואב אותי רגשית בהערות מקטינות ופוגעניות, מוריד לי את הביטחון העצמי, גורם לי ללכת עם העיניים בקרקע ולאבד ביטחון מול אנשים.
• בידוד חברתי: אי אפשר היה להזמין אנשים הביתה, גם לא את המשפחה שלי. היינו כל הזמן שנינו יחד, מבודדים מהסביבה. לא הייתה לי לגיטימציה לקשרים אחרים.

נקודת המפנה שהובילה להתפכחות

המנהלת שלי בעבודה שאלה אותי למה בישיבות אני לא מרימה את העיניים ומדברת מול אנשים בגובה העיניים. זה עורר אותי בבת אחת להבחין בכך שאני יושבת עם עיניים מושפלות, שהביטחון העצמי שלי ברצפה. הבנתי שאני מוקטנת ומוחלשת במשך שנים בבית. הרגשתי שהמנהלת שלי נתנה לי מתנה אדירה כשהיא אימתה אותי עם זה שאני מוחלשת ללא סיבה. זה היה ניעור לחיים.כשהתחלתי להתפקח, זיהיתי שאני נמצאת עם אדם שכל הזמן עסוק בעצמו, סוחט את כל האנרגיה הנפשית שלי, ואני למעשה עובדת סביב השעון בלספק את המפלצת שבתוכו.

על תהליך היציאה

כשהתחלתי להבין איפה אני חיה, הרגשתי שאני צריכה להבין מה באמת מתרחש. התחלתי לנהל רשימות של עובדות ותאריכים כדי לאמת לעצמי את המציאות. כתבתי תיאורי מקרה: בתאריך ככה וככה הוא נעלם ביום חג, השאיר אותי לבד עם הילדים בלי הסברים; ביום אחר הוא העלים 5,000 ש"ח מהמגירה ששמרתי לעת צרה.התחלתי לחסוך כסף ליום אפור – סכום קטן כל חודש לחשבון נפרד. זה מה שאיפשר לי אחר כך ביציאה לעמוד על הרגליים.

מה את מבינה היום בדיעבד

תהליך היציאה היה מאוד ארוך וכואב, שנים של עבודה נפשית עמוקה: להבין על מה זה יושב, לשקם את הביטחון העצמי, להיפרד מחלקים מעצמי ולחזק אחרים. ברגעי השבר הרגשתי כמו גופה בלי ידיים ורגליים, שוכבת בתוך בוץ, בלי יכולת לקום, להתנגד, להגיב. אבל בתוך התהליך הזה הצלחתי למצוא את עצמי – את הגבולות שלי, את הקול שלי, את הכישורים שלי, את הקשרים החברתיים שלי. כשיוצאים בהתחלה זה קשה מאוד, אבל החופש שווה את זה לגמרי.

מה צמח בך בעקבות תהליך היציאה

לקחתי אחריות על חיי והפכתי עצמאית – רגשית, כלכלית והורית. הרמתי את הראש שלי מהאדמה, ואני מסתכלת על עצמי היום בגאווה, ועל אחרים – בגובה העיניים.

אני נמצאת היום בקשר זוגי טוב ובריא, כבר כמעט שנה. בהתחלה חיפשתי איפה הנקודות שיעצבנו אותו, והתקשיתי להאמין לזה שהוא פשוט רגוע, משרה שלווה וביטחון. לאחרונה עברנו להתגורר זה ליד זה כדי להיות קרובים יותר, אבל לוקחים את זה צעד-צעד.

מסר שתרצי להעביר לאחרות

מציעה לאחרות לתכנן את מהלך הפרידה עוד לפני, ללמוד איך לנהל את עצמן כלכלית ולייצר לעצמן רשת ביטחון.