סיפור ההיכרות

הכרנו בשידוך, שנינו מהמגזר הדתי. זו הייתה חתונה אחרי שלוש פגישות בלבד, הכרות מאוד שטחית. עם זאת, הייתה כימיה ראשונית. בשנתיים הראשונות של הקשר היו עליות וירידות. הרגשתי שאני מתאהבת, אך הייתה בינינו שונות גדולה: הוא מופנם, צנוע, שמרן וסגור, ואני חברתית, יזמית, מוחצנת ומלאת חיים. 

רקע על הקשר הזוגי

מתחילת הקשר הייתי "טו מאץ'" בשבילו. הוא הגיע מקהילה חרדית סגורה, עם תפיסות עולם צרות לגבי תפקידי נשים. היו פערים בתפיסת הזוגיות וחוסר קבלה של מי שאני: הוא ציפה לאישה קטנה ומרצה, ואני הייתי ההפך מזה. הוא לא ידע איך להתמודד עם האנרגיה שלי ולא קיבל אותה. היה ניסיון לכפות דמות אידיאלית של אישה: סימנים מקדימים

איך התבטאה האלימות בקשר

שליטה במסווה של דאגה: הוא ציפה שאהיה קטנה, שקטה וצייתנית. כשהבין שאני שונה, הוא התחיל להקטין אותי, במסווה של אהבה ודאגה. הוא התערב בלבוש שלי, בתזונה שלי, בזמן שלי. בהתחלה זה היה נראה כאכפתיות, אבל בהדרגה הפך לשליטה."אני מתגעגע אלייך, אז עדיף שתהיי בבית אחרי העבודה." לאט לאט הוא כרסם במרחב האישי שלי, הוא ביקש שאוותר על שיעורי נשים, מפגשים עם חברות, ביקורים אצל ההורים. בשבתות וחגים היינו רק עם משפחתו. הוא עיצב אותי מחדש בצעדים קטנים.

בידוד חברתי ומשפחתי: הוא הרחיק אותי מהקרובים אליי בטענות שונות, עד שנשארתי לבד.ידעתי שזה לא תקין, אבל לא זיהיתי זאת כאלימות. חשבתי שככה זה בזוגיות, כי זו הייתה הזוגיות הראשונה שלי.

שליטה על הבריאות והגוף: כשניסינו להיכנס להריון ולא הצלחתי, הוא לקח אותי לרב שהכתיב לי תזונה קיצונית (Raw food). הוא החליט עבורי בלי לשאול לדעתי,.הוא כפה עליי שינוי תזונתי קיצוני ללא הסכמתי.כשהוא גילה שאכלתי מאחורי גבו, הוא השתולל. מבחינתו זו הייתה בגידה באמון. הוא הכריח אותי לצאת ליישוב מבודד כדי "להתמקד" בניקוי הגוף, בניגוד לרצוני. חיינו על מיצים בלבד במשך עשרה שבועות, במהלכם ירדתי 45 ק"ג.

כפייה פיזית ומניפולציות רגשיות כוחניות: הוא גרם לי להאמין שאני חייבת זאת למען הזוגיות והאימהות.כשנכנסתי להריון, הוא חזר להתנהג יפה – היום אני מבינה שזה היה רק כדי להבטיח את לידת הילד. אחרי הלידה, השליטה התגברה: הוא החליט על כל מה שנכנס הביתה, ומנע ממני אוכל. שבי פיזי ופסיכולוגי : ההסלמה הפכה לשליטה קיצונית: הוא מנע ממני גישה לאוכל, כלא אותי בבית, החרים את מפתחות הרכב, והעניש אותי אם לא ירדתי במשקל עונשים של מניעת יציאה מהבית, החרמת מפתחות, ושבירת חפצים יקרים..הוא לא פגע בי באלימות פיזית ישירה, אבל פגע בכל דרך אפשרית כדי לשלוט בי.

נקודת המפנה

יום אחד יצאתי לאכול בחוץ,  וכשחזרתי, הוא החריב לי את הרכב. זה היה רגע ההתעוררות שלי. הבנתי שאני כלואה. התחלתי לפחד ממנו באמת. לא היה לי לאן לברוח או עם מי לדבר. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני חייבת לצאת משם.

על תהליך היציאה

כשהילד שלי הפעוט התחיל להבין יותר ולדבר, הרגשתי שהוא מאוד מושפע מההתנהלות בבית, כבר לא יכולתי יותר. פניתי להדרכה מקצועית, ושם הבנתי שאני נמצאת בסיכון גבוה.

פניתי להתייעץ עם אשת מקצוע מהתחום, שהמליצה לי לגשת מייד לרווחה ולבדוק אפשרות של יציאה למקלט. לקח לי זמן לעכל את זה שאני נמצאת במערכת יחסים אלימה, ולכן לקחלי תהליך הבשלה עד שהעזתי לפנות לרווחה. כשפניתי לרווחה, הובהר לי מייד שאני צריכה מקלט. בהתחלה זה היה בלתי נתפס, אבל לקחתי את הזמן שדרוש לי ותכננתי את היציאה בקפידה. תכנון היציאה היה תוך הישרדות: כדי שלא יחשוד, העמדתי פנים שאני משתפת איתו פעולה, והתכוננתי לבריחה. כשהגעתי למקלט קיבלתי תמיכה מכל הכיוונים – צוות המקלט, החברים, המשפחה.

מה אני מבינה היום

הבנתי שהייתי צל של עצמי. איבדתי את כל הביטחון, את כל מה שהייתי. הרגשתי המון אשמה, על איפה שהייתי, על כך שלקחתי ממנו את הילדה. אבל עם הזמן, הבנתי שאני לא אשמה – הוא זה שפגע. הטיפול עזר לי להבין שאני לא אשמה, ושמגיעים לי חיים טובים יותר. היום אני לומדת מחדש לאהוב את עצמי, להכיר בערך שלי ולחיות חיים מלאים.

מה צמח בי בעקבות תהליך היציאה

היום אני במקום אחר לגמרי. עברתי לעיר חדשה, יש לי עבודה מספקת שמסייעת לנשים לצמוח. אני עצמאית כלכלית, חופשייה נפשית, ויותר מכל – אני חיה בלי פחד. בניתי לעצמי חיים חדשים, בהם אני המובילה, לא הנשלטת. 

מסר לנשים אחרות

אם את שם: אל תבטלי את עצמך בשביל אף אחד. את ראויה לטוב. בבקשה, אל תתפשרי על החיים שלך.

לנשים אחרות: אם את מזהה בסביבה שלך אישה